החלטה בתיק בר"מ 7165/11

1.            לפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים (כבוד השופטת הבכירה נ' אהד), בגדרו התקבל ערעור מנהלי שהגיש המשיב על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה שליד המועצה  המקומית אזור, אשר דחתה את השגותיו של המשיב לעניין סווג נכס שבו הוא מחזיק, בתחומי המועצה המקומית אזור (להלן: הנכס).

אביא, להלן, את תמצית העובדות הצריכות להכרעה.

2.            המשיב הינו תאגיד ציבורי שהוקם על פי החלטת ממשלה ופועל ללא מטרת רווח, במטרה לגייס כספים למטרות ציבוריות במגוון תחומים, כגון: חינוך, תרבות, בריאות, ועוד. המשיב מוכר כמלכ"ר לפי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 וכמוסד ציבורי כהגדרתו בפקודת מס הכנסה [נוסח חדש].

3.            המשיב מחזיק בנכס שהוא שוכר באזור התעשייה של המועצה המקומית אזור. בנכס נמצאים משרדי המשיב ומחסני לוגיסטיקה.

4.            בין השנים 2011-2009 סווג הנכס על ידי המועצה המקומית אזור כ-"עסק", בהתאם לסיווג 309 לצו הארנונה - והמשיב חויב בתשלומי ארנונה בהתאם.

5.            בתאריך 15.3.2009, לאחר שהמשיב שילם את סכום הארנונה שאינו שנוי במחלוקת לשנת 2009, הגיש המשיב השגה על חיוב הנכס בארנונה לשנת 2009, בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 (להלן: חוק הרשויות המקומיות). במסגרת ההשגה הנ"ל טען המשיב, כי סווג הנכס לצורך חיובו בארנונה כ"עסק" הוא מוטעה, וכי החיוב המתאים הוא לפי סיווג 910 של צו הארנונה: "מוסדות, אגודות וארגונים שאינם למטרות רווח", שבגדרו נכללים, על פי צו הארנונה: "נכסים השייכים לאגודות ספורט, ת. נוער, מפלגות, מוסדות דת, איל"ן, אקי"ם, אגודה למלחמה בסרטן, הועד למען החייל, ויצ"ו וכיו"ב" (להלן: צו הארנונה ו-סיווג מלכ"ר, בהתאמה; ההדגשה שלי - ח"מ).

בתאריך 18.5.2009 נדחתה ההשגה על ידי מנהלת הארנונה. בעקבות החלטה זו, הגיש המשיב ערר לוועדת הערר לענייני ארנונה שליד המבקשת 1 (להלן: ועדת הערר) - שנדחה.

6.            בתאריך 7.3.2010, לאחר שהמשיב שילם את סכום הארנונה שאינו שנוי במחלוקת לשנת 2010, הגיש המשיב השגה נוספת על חיוב הנכס בארנונה לשנת 2010. טענות המשיב בהשגה לשנת 2010 היו זהות לטענות שהועלו בהשגה של שנת 2009. בחלוף למעלה מארבעה חודשים ממועד הגשת ההשגה, ומשלא התקבלה תשובתה של מנהלת הארנונה, פנה המשיב אל מנהלת הארנונה בדרישה לפעול בהתאם להוראות סעיף 4 לחוק הרשויות המקומיות, ולראות בהשגה כאילו התקבלה. בתאריך 17.10.2010 הודיעו המבקשות למשיב כי התשובה להשגה נשלחה אליו במועד החוקי. יחד עם זאת לא הוצגה כל אסמכתא התומכת בטענה זו.

7.            בתאריך 29.11.2010 התקבלה במשרדי המשיב דרישה לתשלום חוב/מס לפי פקודת העיריות [נוסח חדש] ופקודת המסים (גביה) בעניין חוב ארנונה למועצה המקומית אזור לשנים 2010-2009, הכוללת התראה על נקיטה בהליכי גבייה. בתאריך  29.12.2010 נודע למשיב, כי המבקשות הטילו עיקולים על חשבונות הבנק שלו, במספר מוסדות פיננסיים - על מלוא הסכום השנוי במחלוקת. באותו היום הגיש המשיב עתירה מנהלית לבית המשפט קמא (עת"מ 49326-10-10) ובמקביל הגיש בקשה למתן צו ביניים שיורה למבקשות להימנע מנקיטה בהליכי גביה ובקשה להסרת העיקולים שהוטלו על חשבונות הבנק שלו. בהמלצת בית המשפט הגיעו הצדדים להסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק-דין, שלפיו יבוטלו העיקולים ולא ינקטו הליכי גביה מנהלית בגין חיובי הארנונה השנויים במחלוקת. עוד הוסכם כי המשיב יגיש ערר חדש לועדת הערר שיתייחס במרוכז לשנים 2011-2009.

ואכן המשיב הגיש ערר חדש לועדת הערר. בתאריך 17.2.2011 נדחה הערר בנימוק שהמבחן הקובע לעניין סווג הנכס הוא מבחן השימוש שנעשה בו - ולא מיהות המחזיק בנכס. עוד הוסיפה ועדת הערר כי בנוגע להשגה משנת 2010 - היא מקבלת את טענת מנהלת הארנונה ואת נימוקי התשובה לערר שפורטו על יד בא-כוח המועצה המקומית אזור. על החלטה זו הגיש המשיב ערעור מנהלי לבית המשפט קמא הנכבד.

פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים

8.            בית המשפט לעניינים מנהליים הנכבד קיבל את ערעורו של המשיב. נקבע, כי את הנכס יש לסווג בסיווג 910 (מלכ"ר), בהתאם לאמור בצו הארנונה של המבקשת 1, שכן הקריטריון היחיד להתאמתו של נכס לסיווג האמור הינו כי הוא מוחזק על ידי גוף שאיננו למטרות רווח. המשיב עונה על קריטריון זה. בתוך-כך, דחה בית המשפט קמא את טענתן של המבקשות, שלפיה יש לסווג את הנכס בסיווג 309 לצו הארנונה (עסקים, חנויות ומשרדים).

9.            בית המשפט קמא הנכבד הוסיף וציין כי חרף הוראת סעיף 8(א) לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992 (להלן:חוק ההסדרים), אשר קובע כי ארנונה כללית תחושב: "בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו", כך שמיהות המחזיק בנכס איננה ממין הטעמים שאמורים להילקח, לכאורה, בחשבון - צו הארנונה תקף על פניו (כל עוד לא בוטל כולו, או חלקו), ויש לפעול לפיו. לו סברו המבקשות, כי הסיווג הקיים בצו הארנונה איננו נכון ואיננו מתיישב עם האמור בחוק ההסדרים, היה עליהן לפעול לשינוי צו הארנונה בהתאם לחוק ובכפוף לכללי המשפט הציבורי. בית המשפט הדגיש בהחלטתו, כי כבר בשנת 2009, עת הגיש המשיב את ההשגה הראשונה ועלתה שאלת סיווגו המתאים של הנכס - היה על המערערות לבחון את נכונותו של צו הארנונה ולפעול בדרך חוקית לשינויו. מאחר שהן לא עשו כן - הן אינן יכולות להיבנות ממחדלן, ואין להן אלא להלין על עצמן בהקשר זה.

לבסוף ציין בית המשפט, כי אין לקבל את טענתן של המבקשות, לפיה לא היה מקום לשלוח למשיב תשובה להשגה שהגיש בשנת 2010 בשל דמיון בין הטענות שהועלו בהשגה של שנת 2010 לטענות שהועלו בהשגה של שנת 2009 ומכיוון שעמדתה של המועצה המקומית אזור היתה ידועה למשיב. בהתאם לאמור בסעיף 4 לחוק הרשויות המקומיות - למנהלת הארנונה לא היה כל שיקול דעת אם להשיב להשגה שהגיש המשיב בשנת 2010, אם לאו. לפיכך, קיבל בית המשפט את ההשגות שהגיש המשיב, שהתייחסו לשנים 2011-2009.

           מכאן הבקשה שלפני.

תמצית טענות הצדדים בבקשה

10.         בבקשה למתן רשות ערעור טוענות המבקשות כי פסק הדין של בית המשפט הנכבד קמא שגוי מיסודו, ויש לבטלו. לגרסתן, פסק הדין עומד בניגוד להלכה הפסוקה, לפיה אפיון נכס לשם סיווגו לצורכי ארנונה בהתאם למבחן "מיהות המחזיק" בנכס - איננו עונה על הקריטריונים שנקבעו בסעיף 8(א) לחוק ההסדרים. בתוך-כך, טוענות המבקשות כי בית המשפט קמא הנכבד שגה בכך שלא ביטל, או לא ראה כמאויין, את סיווג מלכ"ר בצו הארנונה. עוד טוענות המבקשות כי יש לחייב את הנכס בארנונה בהתאם לסיווג 309 לצו הארנונה: "עסקים, חנויות, משרדים, לרבות גלריות, מחסנים, מרתפים וסככות המשמשים אותם וכל עסק אחר שלא פורט בצו" (ההדגשות שלי - ח"מ). הטעם עליו מתבססות המבקשות נעוץ בכך שהנכס, נושא הבקשה, איננו משמש למתן שירותים חברתיים, או להתקהלות ציבורית, אלא כמשרדים וכמחסני לוגיסטיקה של המשיב; לבסוף חוזרות המבקשות על טענתן שלפיה החלטתה של ועדת הערר בעניין ההשגה שהגיש המשיב לשנת 2010 - נשלחה אליו במועד.

11.         המשיב, אשר הגיש את תשובתו לבקשה, בהתאם להחלטתי - סומך את ידו על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים, על נימוקיו, ומבקש שלא אתערב בו.

דיון והכרעה